בספרו "הגן האנוכיי" ניסח ריצ'ארד דוקינס, זואולוג וביולוג אבולוציוני, התיאוריה האבולוציונית הדרווינסטית באופן שמעמיד את הגֶן (במקום את המין) במרכז התהליך האבולוציוני –
כמשכפל ה"רוצה" פשוט לשכפל את עצמו, ואת בעלי החיים כ"נשאים" או "מכונות שרידה (של גנים)".
באותו ספר הציע גם דוקינס את האפשרות כי הגנים אינם המשכפלים היחידים בנמצא, וטווה את המונח "מֶם" – יחידת השכפול התרבותית.
אז מה זה אומר עבורנו, אתם אולי שואלים, ואיך זה מקשר לחכמה הבודהיסטית, למדיטציה ולחופש…?
אז תראו, נכון שאפשר להגיד שאני יושב כאן עכשיו ומקליד, ונכון שאני חש שאני מנסה לומר משהו, להעביר לכם רעיון , אבל בעצם, ע"פ צורת הסתכלות הזאת שניסח דוקינס, אפשר גם לומר שה"מֶם" הזה, הרעיון הזה, פשוט "רוצה" לשכפל את עצמו, ואני, שחושב שאני אומר משהו (מתוך כך שאני רוצה לומר אותו), הנני למעשה פשוט נשא ה"מתוּכְנָת" להפיץ את המֶם…
על כל זה ועל החיבור של זה לפסיכולוגיה בודהיסטית בשיחה הבאה. (30.01.2015)
הרהורים על אבולוציה, מיניות וחופש של אמת –
