הוא מורה מאד נחשב

הוא מורה מאד נחשב. הרבה מאד אנשים מעריכים אותו, אני יודע את זה, מאד מעריכים אותו. מישהי אמרה לי אתמול שהוא שינה לה את החיים.
היא אמרה: "הוא הציל אותי". היא אמרה: "הוא הציל אותי האיש הזה".
רציתי לשאול אותה אם הוא גם נתן לה בראש. אבל לא היה לי אומץ, אז לא שאלתי.
אני מסתכל עליו. הוא יושב על הבמה הקטנה. הוא לובש חולצה יפה, בגווני אדום עז. מישהו אומר לי שקוראים לזה קוּרְטָה. בכל אופן, רואים שהיא מהמזרח החולצה הזאת. יש לידו שולחן קטנטן ועליו אגרטל עם פרחים. יש שם גם בקבוק וויסקי, שיבאס. הוא מחזיק כוס קטנה בידו הימנית. כוס וויסקי. הוא מקרב אותה אל הפה, שפתיים בשרניות. הוא צוחק. בקול רם הוא צוחק. כל התלמידים שלו צוחקים יחד איתו. אחר-כך הוא אומר משהו. כולם מתגלגלים.
אני חושב, יכול להיות ששיכור ילמד דהרמה…?

הקטע הזה נכתב, ואת זה הבנתי רק לאחר שסיימתי לכתוב, בהשראתו של צ'וגיאם טרונגפה, המורה הטיבטי המבריק, שתפס תפקיד ראשוני ומרכזי בהבאתו של הבודהיזם הטיבטי למערב והיה גם ממייסדיה של אוניברסיטת נרופה המפורסמת בארה"ב. בחייו, רצופי שעוריריות האלכוהול והמין, מימש טרונגפה בצורה חד-משמעית את המושג, שהוא עצמו טבע -"Crazy Wisdom" ("חכמה משוגעת") – והוא סיים אותם בגיל 48 כתוצאה ממחלת כבד שנגרמה משתייה. 
מעורר השראה? סלידה? סתם מבלבל…?
תחליטו אתם אחרי שתקראו את האיש (מעל כל ספריו, מומלץ: Cutting Through Spiritual Materialism ), ועליו (למשל כאן)