מארה (פאלי: "מוות"), אם תרצו המקבילה בשפת הדהרמה לשטן או מלאך המוות במסורות היהודית והנוצרית, או אם תרצו סימבול לקיבעון ומוות פנימי, היא דמות (או איכות) שמתכתבת עם דמותו (או האיכות) של הבודהה לאורך כל סיפור חייו. מה יכולה מערכת יחסים זאת ללמד אותנו אודות התרגול, החיים, ודרך הסתכלות חכמה על "אור" ו"חושך"?
הפוסט הקודם: מילה מקדימה בנוגע להנחיות מדיטציה
הפוסט הבא: יש לי ילדים בבית…