מאמרים וכתבים

לפעמים הוא היה נכנס אל החדר ובוהה בלי לעשות דבר. הוא היה מתיישב על הרצפה ובוהה בקירות הריקים שעה ושעתיים. היה שם צל צלו של מת. אבל עם חלוף השנים הוא לא הצליח עוד להיזכר מה היה בחדר הזה בעבר. גם זיכרון הצבעים והריחות נעלם. אפילו הרגשות העזים שידע בעבר נסוגו אל מעבר לגבולות הזיכרון, כאילו נרתעו. הזיכרון שינה את צורתו לאט כמו ערפל הנרעד ברוח, ובכל פעם ששינה את צורתו הלך והפך דליל. הוא הפך להיות צל צלו של הצל. הדבר היחיד שאפשר היה לחוש היה היעדרו של מה שהיה קיים שם פעם.